סדון ואח' נ' מכשירי תנועה ומכוניות (2004)בע"מ

החלטה

כללי

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת אנה שניידר), מיום 22.4.2013 בתיק ת"א 1586/09 בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים (התובעים) להורות למומחה מוסכם להמציא את כל המסמכים "... אשר יעידו, על עומק טיב והיקף הקשרים העסקיים בין הנתבעת לבין המומחה", תוך שקבע כי ניתן להסתפק בחקירת המומחה (להלן – "ההחלטה").

רקע עובדתי ודיוני

בבית משפט קמא מתבררת תובענה כספית לפיצויים על סך 173,418 ₪. על פי הנטען, רכשו המבקשים מהמשיבה, בשנת 2004, רכב מסוג "גרנד צ'רוקי" שנת ייצור 2004 (להלן: "הרכב"). לטענתם, נתגלו ברכב תקלות בבוכנות המנוע. המבקשים טענו כי מקור הליקוי הוא "בפגם מולד" בייצור הבוכנות כעולה מחוות דעת של שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה. המשיבה חלקה על טענות המבקשים ותמכה את טענותיה בחוות דעת מומחה, מטעמה.

במהלך הדיון, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט שזהותו תיקבע על ידי ראש מעבדת הנדסת רכב ומכונות במוסד לטכניון למחקר ופיתוח (להלן: "המומחה"). בהמשך נבדק הרכב על ידי המומחה והוגשה חוות דעתו ביום 6.7.2011. המבקשים הציגו למומחה שאלות הבהרה, במסגרתן נשאל על קשריו העסקים של הטכניון בכלל ושל המעבדה להנדסת רכב בפרט, עם המשיבה או עם גורמים הקשורים עימה. בתשובתו, ציין המומחה כי קיים קשר עסקי בתחום ייבוא הצמיגים.

בנסיבות אלה, פנו המבקשים בבקשה לפסילת המומחה. בית משפט קמא דחה את הבקשה. על החלטתו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 42144-12-12, כמו כן הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המשיבה - רע"א 47069-12-12 – לאחר שניתנה למבקשים, בגדר ההחלטה "לפנים משורת הדין" להגיש חוות דעת נוספת). בפסק דין מיום 5.2.2013 דחה בית משפט זה (כב' השופט ארנון דראל) את בקשת המבקשים וקיבל את בקשת המשיבה. בפסק הדין, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין פסילת המומחה, אשר ייתן דעתו לשיקולים העומדים ביסוד העניין לאחר חקירת המומחה או מומחי הצדדים. נוכח האמור, הוגשה בקשת המבקשים לבית משפט קמא להורות למומחה "...לפרט באופן מקיף וממצה ובאספקלריה רחבה את עומק, טיב והיקף הקשרים העסקיים שמתקיימים עם המשיבה, זאת בין היתר, באמצעות הצגת כרטסת הנהלת חשבונות מבוקרת על ידי רואה חשבון מטעם מוסד הטכניון ... בה מפורטים כל התשלומים ששולמו על ידי המשיבה למומחה ולמעבדה בפרט ולטכניון בכלל במהלך 7 השנים האחרונות, עבודות שבוצעו על ידי המעבדה עבוד המשיבה במועדים הנ"ל, חוזים בהם התקשרו הצדדים, לרבות הליכים משפטים שבהן מעורבים ולתמוך את כל זה בצירוף אסמכתאות כדין" (להלן: "המסמכים"). בית המשפט דחה, כאמור את הבקשה, לאחר שלא ראה צורך "בחשיפת המסמכים", משמצא כי ניתן "להסתפק בחקירת המומחה".

לטענת המבקשים, החלטת בית משפט קמא לאקונית, אינה מנומקת ומתעלמת מטענותיהם לגופו של עניין. המבקשים הרחיבו על חובת הגילוי והדיווח החלים על מומחה שמונה על ידי בית המשפט (לרבות הכללים החלים בעניין זה במשפט העברי), הצביעו על קיומה של ראשית ראייה "לטיב הקשרים בין המומחה והמשיבה" ועל יסוד כל האמור, טענו כי יש הצדקה להורות למומחה להמציא את המסמכים המבוקשים לביסוס טענתם ולהנחת תשתית עובדתית רלוונטית לקיומם של קשרים עסקיים בין המומחה למשיבה, בטרם חקירתו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שאין היא מצריכה תשובה ודינה להידחות, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

בטרם נידרש לבקשה לגופה, נדמה כי, אין צורך להכביר במילים בדבר חשיבות חובת ההנמקה. אכן נכון, הנמקה נועדה, בין השאר, לאפשר לצדדים להבין את הבסיס להכרעתו של בית המשפט ולאפשר לערכאת הערעור לבקר הכרעה זו (רע"א 3196/13 וורה משיל איוב נ' יוסף אנטון איוב (8.7.2013); ע"א 4861/05 שיכון עובדים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין – איזור רחובות (11.8.2008)). בענייננו, אף שראוי היה לפרט במידת מה את השיקולים בדבר דחיית הבקשה להמצאת המסמכים, נדמה כי בנסיבות העניין, ניתן להסתפק בהנמקה התמציתית שהובאה על יסוד האפשרות העומדת למבקשים לחקור את המומחה. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מטעם זה.

זאת ועוד, עיון בבקשה מושא ההחלטה מעלה בעליל שההחלטה, על פי טיבה ומהותה, נוגעת לעניין הקשור לאופן ניהול ההליך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו (כל שכן במסגרת בקשה למתן רשות ערעור: רע"א 1885/13 מרדכי שחם נ' כח עוצמה בע"מ (7.7.2013)). לעניין זה, יש להבחין בין החלטת ביניים בעלת אופי בלתי הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך (רע"א 999/12 פלונית נ' פלונית 8.3.2012) לבין החלטה בעלת "... אופי דיוני – ניהולי מובהק, העוסקת בעניין שאינו מהותי" (רע"א 7471/09 איי.די.בי. חברה לפיתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע, 20.10.2009).

כידוע, ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" תיקבע בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש, 25.6.2007). לפי אמת מידה זו, רשות ערעור תינתן בדרך כלל במקרים שבהם אם לא תינתן הכרעה בתוך פרק זמן קצר, יקשה להשיב את המצב לקדמותו מבחינת זכויות הצדדים מאוחר יותר; או במקרים שבהם מתן רשות ערעור עוד טרם פסק הדין הסופי מוצדק מבחינת היעילות הדיונית ועשוי לחסוך זמן שיפוטי יקר. במרביתם של המקרים, אין זכויותיהם של הצדדים או יעילות הדיון נפגעים כתוצאה מדחיית ההכרעה ממכלול השגותיהם של הצדדים עד לאחר מתן פסק דין סופי. ההלכה היא, כי במקרים כגון אלה יש להמתין עד למתן פסק הדין הסופי, שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית. רשות לערער בטרם ניתן פסק דין סופי תינתן רק במקרים שבהם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו והשוו: רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר (22.5.2011)), כגון: פגיעה ממשית בזכויות הצדדים וגרימת נזק של ממש או קיום הליך מיותר או שגוי (רע"א 2971/13 עמירם סיוון נ' פקיד שומה כפר סבא (8.7.2013)).

       לשון אחר, הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור איננה נוהגת, ככלל, להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, שבעיקרם אינם מהותיים וביסודם נתונים הם לשיקולה של הערכאה הדיונית ושהתערבות ערעורית בהם תהא נדירה ממילא (רע"א 3653/11 רמי דבורי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (21.7.2011)). אזכיר, כי העיקרון המנחה הוא, כי "... ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל (11.12.2001)). היינו, יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, ברצף וללא פיצול ההתדיינות בין הערכאות, ולהשיג גם על החלטות הביניים, ככל שיוותר הצורך לעשות כן, לאחר שיינתן פסק הדין ותתברר התמונה הכוללת על פיו. כלל זה יפה שבעתיים במקום שהמדובר בהחלטות דיוניות, הנוגעות לאופן ניהול ההליך (רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (10.6.2009); רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (6.4.2009)). לפיכך, תימנע ערכאת הערעור מלבחון את ההחלטה במסגרת בקשה לרשות ערעור, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם, כאשר ההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית (14.7.1999)).